פסק-דין בתיק ת"א 16942-06

רקע

חברת מטרו מוטור שיווק (1981) בע"מ (להלן: "התובעת") היא יבואנית כלי רכב דו-גלגליים העוסקת בשיווק ומכירה של אופנועים. ביום 17.03.04 הגיע מר גבריאל מרדכי אבן (להלן: "הנתבע") למקום עסקה של התובעת והתעניין ברכישת אופנוע. התובע יצא לנסיעת מבחן על אופנוע ימהה 600 סמ"ק מדגם R-6 בעל מ.ר 1930151.  במהלך נסיעת המבחן התנגש התובע במשאית (להלן: "התאונה"). נהג המשאית היה מר קומרטה ווליד (להלן: "הנתבע 2"). המשאית בוטחה בזמנים הרלוונטיים על ידי הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 3"). כתוצאה מהתאונה האופנוע נהרס כליל. לתובעת לא היה ביטוח מקיף לאופנוע שנהרס בתאונה. התובעת דרשה כי הנתבע יפצה אותה בסכום השווה לערכו של האופנוע ומשהנתבע סירב, הגישה תביעה זו נגדו. הנתבע שלח הודעת צד ג' כנגד הנתבעים 2 ו-3. במהלך הדיונים המקדמיים תוקן כתב התביעה כך שהנתבעים 2 ו-3 הוספו כנתבעים וההודעה לצד ג' נמחקה.

ראשית טוענת התובעת כי קיימת לה עילה חוזית כנגד הנתבע לבדו וזאת בשל מסמך בכתב עליו, לטענת התובעת, חתם הנתבע קודם יציאתו לנסיעת המבחן. במסמך זה שכותרתו "נסיעת מבחן באופנוע" קיימת התחייבות לפצות את התובעת על כל נזק שייגרם לאופנוע בעת נסיעת המבחן. התובע מכחיש כי חתם על מסמך שכזה.

שנית, טוענת התובעת כי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של הנתבע או של הנתבע 2 או בשל רשלנותם המשותפת. התובעת טוענת כי מאחר והתובעת או מי מטעמה לא היו נוכחים במקום בתאונה והתאונה נגרמה על ידי כלי רכב שהיו בשליטתם של הנתבע והנתבע 2 יש להחיל את העיקרון הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה") ולהעביר את נטל הראיה אל כתפי הנתבעים להראות כי אינם אחראים ברשלנותם, לתאונה ולנזק.

סברתי שיש מקום לקיים בין הצדדים הליך גישורי וביום 11.1.11 נתתי החלטה על כך אולם משלא היתה הסכמה לקיום ההליך, קבעתי את התיק להוכחות. ביום 12.05.11 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העידו מר דוד מזרחי, מר שמעון זיקרי, הנתבע והנתבע 2. לאחר סיום העדויות נעתרתי לבקשת ב"כ הצדדים והורתי על הגשת סיכומים בכתב. ביום 01.06.11 הוגשו סיכומים מטעם התובעת. ביום 12.07.11 הוגשו סיכומים מטעם הנתבע וביום 04.08.11 הוגשו סיכומים מטעם הנתבעות 2 ו-3.

העילה החוזית

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי הנתבע התחייב כלפיה בהתחייבות חוזית הנובעת מהטופס עליו חתם, לפיה הנתבע יפצה את התובעת על כל נזק שייגרם לאופנוע בעת נסיעת המבחן. התובעת טוענת כי חתימה על טופס מסוגו של הטופס בו עסקינן היא בגדר נוהל שגרתי. מר שמעון זיקרי, מנהל מכירות ראשי אצל התובעת העיד (עמוד 14 שורות 1-3) כי לקוח שמסרב לחתום על הטופס לא יכול לצאת לנסיעת מבחן. עוד טענה התובעת כי מר זיקרי העיד באופן מפורש כי ראה את הנתבע חותם על הטופס וכי יש לקבל את עדותו ולייחס לה אמינות מלאה.

הנתבע טוען כי היה לקוח ותיק של התובעת ורכש ממנה אופנועים בעבר וכי עובדה זו אושרה ע"י מר זיקרי בעדותו. הנתבע טוען עוד  כי  ברכישות הקודמות שביצע אצל התובעת - אשר גם בהן לקח אופנועים לנסיעת מבחן - לא הוחתם מעולם על "טופס נסיעת מבחן" ולא על כל טופס אחר וגם במקרה דנן טוען הנתבע כי לא חתם על שום טופס. עוד טען הנתבע כי בפעמים הקודמות כמו במקרה דנן מעולם לא הוסבר לו והוא אף לא הוזהר כי לאופנועים המשמשים לנסיעת מבחן, אין פוליסת ביטוח מקיף.

הנתבע טוען כי בטרם יצא לנסיעת המבחן ביקש ממנו, מר רם ורטהיים שעבד באותה עת עבור התובעת, את רישיון הנהיגה שלו וכרטיס אשראי, וכי הנתבע הגיש לו את רישיון הנהיגה שלו אך לא את כרטיס האשראי שכן מר זיקרי פטר אותו מהצגתו. הנתבע טוען כי היה זה מר ורטהיים ש"שחרר" לנתבע את האופנוע לצורך היציאה לנסיעת המבחן. לפי טענת התובעת חתם הנתבע על הטופס בפני מר ורטהיים, אולם מר ורטהיים לא התייצב בבית המשפט למסור את גרסתו. ב"כ הנתבע טוען כי מר ורטהיים הוא העד העיקרי בפרשת התביעה ומשהתביעה נמנעה מהבאתו להעיד - מתקיימת החזקה כי אילו הובא אותו עד היה בכך כדי לפגוע בגרסת התביעה. התביעה טוענת כי אין לייחס כל חשיבות לאי הבאת מר ורטהיים לעדות משום שמר ורטהיים אינו גר בארץ.

הנתבע טוען עוד כי התובעת נמנעה מהעדתם של עדים נוספים שהיו רלוונטיים לתביעה: הנתבע הצהיר כאמור לעיל כי גם בפעמים הקודמות שערך נסיעת מבחן על אופנועים אצל התובעת לא הוחתם על טופס קודם יציאתו ואילו התובעת טוענת כי הוא הוחתם גם בפעמים הקודמות, אך טפסים כאלו מהעבר לא הוגשו כראיות. יתירה מזה, מדבריו של מר זיקרי בחקירתו במשטרה ביום 22.02.07 עולה כי הוא מכיר מנהלי סניפים אחרים של התובעת שבפניהם חתם הנתבע על טופס, ועל כן התובעת יכולה הייתה להביא אחד מאותם מנהלי סניף להעיד כי הנתבע חתם בעבר על טופס שכזה ומשנמנעה למעשה להעידם מתקיימת החזקה הנ"ל גם לעניין זה. עוד טען ב"כ הנתבע המלומד כי משהעד היחיד שהובא על ידי התובעת לעניין נסיבות החתימה הוא מר זיקרי על בית המשפט להחיל את סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") לעניין עדות יחידה שאין לה סיוע וכי ההלכה הפסוקה קובעת לעניין סעיף 54 לפקודת הראיות כי אפילו מאמין  בית המשפט לעדותו אל לא להסתפק בעדות יחידה ללא סיוע. עוד טוען ב"כ הנתבע כי בעוד תצהיר עדותו של התובע לא נסתרה הרי שתצהירו של מר זיקרי התגלה כלא אמין כך לדוגמה טוען ב"כ הנתבעת כי בעוד שבתצהירו של מר זיקרי נכתב ארבע פעמים כי הנתבע חתם בפני מר זיקרי על הטופס, בעדותו (עמוד 12 שורות 9-10) כשנשאל האם ראה את הנתבע חותם על טופס כלשהו? השיב: "לא זוכר במדוייק". יתירה מזו, מר זיקרי אישר בחקירתו הנגדית (עמוד 13 שורות 26-32) כי הנתבע חתם על הטופס מול מר ורטהיים, וזאת כאמור בניגוד לנטען בתצהיר עדותו של מר זיקרי.

דיון והכרעה בעילה החוזית

משהתובעת טוענת כי הנתבע חתם על הטופס והנתבע מצידו טוען כי חתימתו על הטופס זויפה, הגישו ב"כ הצדדים חוות דעת מומחים מטעמם להשוואת כתבי היד.

מר יצחק חגג עורך חוות הדעת מטעם הנתבע קובע בחוות דעתו (עמוד 2 ס' 2א') כי בחתימה המצויה על טופס נסיעת המבחן נמצאו סימני זיוף אובייקטיביים כגון הססנות, חוסר שטף וחוסר ספונטניות וכי קיימת סבירות גבוהה מאוד שהחתימה שבמחלוקת לא נכתבה על ידי הנתבע.
מר אמנון בצלאלי עורך חוות הדעת מטעם התובעת  קבע בחוות דעתו כי נמצא דמיון רב בין החתימה על גבי הטופס לבין דוגמאות החתימה שמסר הנתבע לצורך הבדיקה, אולם גם ציין כי התקשה להגיע למסקנה החלטית יותר בשל מגבלות שונות בהשוואה וכן לנוכח חוסר שיתוף פעולה של הנתבע. כב' השופטת מיכל שריר מינתה ביום 04.05.09 את גב' עמליה חלד כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הגרפולוגיה אולם היא קבעה כי בחתימה על גבי הטופס הכוללת את האות ג' עם סיומת, לא קיימות תכונות כתיבה מספיקות כדי לשמש בסיס להשוואה ועל כן קבעה כי לא ניתן לייחס את החתימה לנתבע אך גם לא ניתן לשלול כי נכתבה על ידו.

לאחר שעברתי שוב ושוב על העדויות ועל חוות הדעת שהוגשו הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה על פי הנדרש במשפט האזרחי כי החתימה המופיעה על הטופס היא חתימתו של הנתבע ואנמק: ראשית לעניין אי הבאת העדים - הנתבע טען כי התובעת צריכה הייתה להעיד את מר ורטהיים שעל פי טענת התובעת הוא אשר החתים את הנתבע על הטופס. התובעת טוענת כי מר ורטהיים עזב את הארץ עוד ב- 2006 אך בחקירתו במשטרה ביום 22.02.07 ציין מר זיקרי כי "אני יודע שהוא בדיוק חזר לארץ לשבועיים , יש לי במשרד טלפון שלו" מכאן יש ללמוד כי למר זיקרי היה, נכון לשנת 2007, דרך ליצור עם מר ורטהיים קשר, לברר את העניין ולבקשו לחתום על תצהיר או לסור למסור עדות במשטרת ישראל. בנוסף העיד מר זיקרי לפניי (עמוד 14 שורות 8-9) כי ראה את מר ורטהיים פעמיים כשבא לבקר בארץ. התובעת נמנעה מלהגיש טפסים נוספים או  להעיד את אותם עובדי החברה הנוספים שהתובעת טענה שהנתבע חתם בפניהם על טופס שכזה בעבר, ועל כן אני סבור שמתקיימת החזקה כי מעמידים בעל דין בחזקה, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית ניתן להסיק שאם הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו (וראו: ע"א 27/91 קבלו נ' שמעון עבודות מתכת בע"מ, מט(1) 457).

לאור העובדה שהתובעת נמנעה כאמור מהעדתם של עדים נוספים נותרה עדותו של מר זיקרי לבדה. מהאמור לעיל עולה שצודק ב"כ הנתבע המלומד ואכן עסקינן בעדות יחידה כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות.

סעיף 54 לפקודת הראיות קובע:

"54.     הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי